בפרשת השבוע 'בשלח' אנחנו מלווים את בני ישראל לאחר יציאת מצרים, קוראים על נס קריעת ים סוף וכן על שירת הים (ולכן נקראת השבת שבת שירה). המדרש מספר שבזמן הנס, לא רק ים סוף נבקע, אלא מדובר במאורע שהתרחש בבת אחת לכל המים בעולם שנבקעו באחת.

מכיוון שידוע הכלל לפיו הקב"ה לא עושה נס ללא צורך וסיבה, לא ברור לכאורה לשם מה היה צורך לבקוע גם את שאר מאגרי המים, כשעם ישראל נזקק לעבור נקודתית רק בים סוף?!

ההסבר קשור לרצון האלוקי שכל דבר בעולם ייעשה בבחירתו החופשית של האדם: אם היה מדובר בנס שמנוגד באופן מובהק לסדר העולם, ללא כל הסבר שכלי, הרי שלאדם לא הייתה נותרת ברירה אלא להאמין בקב"ה. דווקא נס כזה שיכולים לתת לו הסבר לוגי, ולתרץ אותו כ"תופעת טבע", הוא זה שמאפשר לאדם להגיע לאמונה מתוך בחירה.

באופן דומה מסופר שבזמן שמשה רבנו כתב את ספר בראשית מפי הבורא, והגיע לתיאור בריאת האדם במילים "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", פנה משה לקב"ה והסתייג מהניסוח "נעשה" בלשון רבים- ניסוח שעלול לגרום לכופרים באחדות הא-ל, לחשוב כביכול לא מדובר בבורא יחיד לעולם, תוך הסתמכות על השימוש בלשון רבים. מספר המדרש שהקב"ה ענה למשה לכתוב כפי שאמר לו- בלשון רבים, "וכל הרוצה לטעות- יטעה". כלומר לקב"ה חשוב שהבחירה באמונה בא-ל אחד, תהיה מתוך בחירה ולא מתוך אילוץ.

הדלקת נרות בירושלים 16:29 בחיפה 16:32 ובת"א 16:43 צאת השבת 17:45